<h1>הרוקח סימן ת"י</h1>
<h2>דף עד:</h2>
בשר חי בלא מליחה היה מותר לאכול מאחר שלא פירש הדם דאמרי' בפרק הכל שוחטין (ט"ו ע"ב) השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא דאמר במנחות בפרק שתי הלחם (צ"ט ע"ב) חל יום הכיפורים להיות ערב שבת השעיר נאכל לערב היינו בשבת שאין יכולין לצלותו היינו בלא מליחה. מדאמר בירושלמי דפיאה דג מליח מערבין בו בשר מליח מערבין בו חי דתנן הבבליים אוכלין אותו חי, מדקאמר מליח וקאמר בשר חי אלמא דחי לאו מליח.
בשר שנצלה בלא מליחה מותר. ואע"ג דאמרינן בפרק א' דיום טוב (דף י"א) ושוין שמולחין על העור בשר לצלי היינו למתק הבשר, אבל קיי"ל בפ' גיד הנשה (צ"ג ע"ב) ובפסחים בפ' כיצד צולין נורא מישב שייב. האי אומצא דאסמיק חתכיה ומלחיה אפילו לקדירה שפיר דמי שפדיה בשפודא מידב דייב שדייה אגומרי נורא מישב שייב. בפרק הזרוע והלחיים (דף קל"ג) גבי חוטין שבלחי כי טוויא מידב דייב, ואי לקדירה מחתך ומלח ליה. והא דאמרינן בפרק השוחט אחד בעוף (ל"ג ע"א) חותך כזית בשר מבית הטביחה ומולחו היינו לקדירה. והיינו דאמרי' בפרק אין צדין (דף כ"ה) בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא אם כן יודע שיכול לאכול כזית צלי. זהו מהרה בלא שהייה.
